בטיחות אש מהותית

בטיחות אש מהותית

מאת

ד"ר אלכס כהן מנכ"ל הזמט

תכנון בטיחותי ראוי והנדסת בטיחות נאותה הם חלק בלתי ניתן להפרדה מכל תכנון הנדסי.

התפתחות התקינה הבטיחותית והכלים לתכנון בטיחותי שעומדים לרשות מהנדס הבטיחות סיימו את העידן של 'המינימום הנדרש כדי לעמוד בחוק'. בחיים המודרנים, ברור כי תפיסת התכנון המסורתית שעל פיה בטיחות המערכת, המבנה או המכונה המתוכננים, היא בסך הכל עמידה בחוק ובתקנים אינה נחשבת בהכרח 'נאותה'. מעבר לכך, היא אינה מהווה הגנה חד-משמעית בבית משפט אם וכאשר שאלת הבטיחות עומדת למבחן משפטי.

על כן תכנון בטיחותי מודרני שואף לכך שמושא התכנון שלו הוא בטיחותי באופן מהותי. אולם מהי אותה 'מהות'? מה הופך את תכנית בטיחות-האש מתכנית שרק 'עומדת בתקנים' לתכנית בטיחות אש מהותית?
לצורך התשובה אספנו את שבעת המאפיינים של בטיחות מערכתית, שטבעה פרופ' ננסי לווסון.  במאמר נקשור בין כל מאפיין של בטיחות מהותית לתכנון בטיחות אש.

מאפיין מספר 1. בטיחות אש מתחילה בתכנון בטיחותי

מתכנן הבטיחות חייב להיות חלק אינטגרלי בצוות התכנון. יש לכך כמה טעמים, אולם העיקרי שבהם הוא שעליו להציב פעם אחר פעם, ולכל מתכנן בצוות, את התכנון הבטיחותי הראוי לכל מקטע בתכנית. השתלבות מוקדמת ככל האפשר של מתכנן הבטיחות מונעת את הקונפליקט שאחרת נוצר בין התכנון הפונקציונלי ובין התכנון הבטיחותי.
ובמה דברים אמורים? חשבו למשל על האדריכל שמעצב את החללים הפנימיים במבנה משרדים גדול. שיתוף מוקדם של מתכנן הבטיחות יבטיח שבחללים הפנימיים חומרי המבנה לא יפלטו גזים רעילים. וגם, שלא נוצרות פינות העלולות להוות מלכודת אש ללא אפשרות מילוט.

מאפיין מספר 2. בטיחות אש מסתכלת על המערכת בכללותה ולא על כל רכיב בנפרד

בטיחות אש עלולה להיות לפעמים נושא מסובך לתכנון. במבנה מורכב ובמיוחד במבנה המכיל מספר פונקציות שונות זו מזו התכנון הופך למאתגר. מתכנן הבטיחות חייב להבין כיצד פועל ומתפקד כל המבנה כדי לתת מענה בטיחותי הולם לבעיות בטיחות העלולות לגלוש מצד אחד של המבנה לצדו האחר.
כך למשל, במבנה רב קומתי המכיל אטריום (חלל מרכזי בין הקומות), כל שריפה בקומה התחתונה תגרום להצטברות עשן וסיכון הנמצאים בקומות העליונות. הדרך לפיתרון מחייבת להבין איך שריפה בקומה התחתונה מסכנת את אלו בקומות העליונות.לשם כך אפשר להשתמש בסימולציית CFD אשר מסתכלת על המבנה כקומפלקס אחד שלם ובוחנת כיצד אירוע בנקודה אחת משפיע על כל מיקום אחר בבנין. סימולציה זומאפשרת למתכנן הבטיחות לאפיין, למקם ולתכנן נכון את כל אמצעי הבטיחות והפחתת הסיכונים.

מאפיין מספר 3. הבנה שהסיכון לא נובע בהכרח מתוך כשל של מערכי הבטיחות; וגם שלא כל כשל הוא בהכרח סיכון

הגורם האנושי טורף את לנו את הקלפים: אם אדם לבוש בבגד העשוי מאריג מתלקח עומד קרוב מדי לתנור ספירלה, הוא עלול להתחיל ולבעור. זאת למרות שכל מערכות הבטיחות עבדו כשורה. משפט המפתח בתיאור שלנו הוא 'עמד קרוב מדי', שמתאר טעות אנוש אשר לעתים אין לנו מערכות בטיחות שימנעו אותה.
המשמעות מבחינה מעשית היא שמתכנן הבטיחות לוקח בחשבון תרחישים אשר על פני הדברים נראים לנו לא מציאותיים, ולו רק בגלל שלעתים האדם אינו פועל בהיגיון.
גם המקרה ההפוך קורה, וכשל אינו מעיד בהכרח על סיכון. תארו לכם גלאי עשן שמתריע התרעת שוא. ברור שאין סיכון, אולם זהו בהחלט כשל. מבחינה מעשית, מתכנן הבטיחות אמור להכיר את הציוד שהוא מתכנן ולדעת להתאים ולבחור  את הציוד לסביבת העבודה כך שרמת התרעות השווא תצטמצם כלומר, מידת האמינות (ערך ה SIL) של הציוד תתאים לרמה הרצויה.

מאפיין מספר 4. דגש על אנליזת סיכונים ולא מסתפקת רק בהתבססות על תקינה ועל ידע היסטורי

לקחים מתאונות ותקלות מובילים לתקינה. שימו לב ללוחות הזמנים:  מתאונה ועד ל 'מסקנות ולקחים' חולפים מספר חודשים. בהמשך, יישום הלקחים בתקינה הוא מספר שנים (אם מדובר בתקנה בלבד) ואף יותר אם מדובר בעדכון חוק. למתכנן הבטיחות המשמעות ברורה: התקינה תמיד נמצאת בפיגור אחרי התכנון המודרני והעכשווי. על כן אנו נידונים מדי פעם 'למבצעים' של הרשויות לחייב ארגונים להתקין בדיעבד אמצעי בטיחות הרבה אחרי שהמבנה הוקם והחל לתפקד.
מתכנן בטיחות אינו שוכח את ההיסטוריה, ומקפיד לקיים את החוק והתקנים, אך כל זה לא בא על חשבון ניתוח הסיכונים החדשים, והמצבים החדשים במבנה המתוכנן והפעלת עקרונות הבטיחות המהותית כדי לפתור בעיות שהמחוקק/הרשות/הרגולטור לא נתן עליהן את הדעת.

מאפיין מספר 5. גישה איכותית עדיפה על גישה כמותית

שלא נטעה: סיכונים חשוב וראוי להעריך באופן כמותי (סטטיסטי – QRA). אחרת אין לנו איך לאזן בין רמת הסיכון לבין המאמץ למנוע אותו ולהפחיתו.
לעומת זאת, כשמגיעים לפתרונות ולאמצעי הפחתה, מתכנן הבטיחות שואף לתכננם לפי הסדר הבא:

• ביטול הסיכון
• החלפת הסיכון מסיכון גבוה לסיכון בינוני ונמוך
• אמצעים הנדסיים לבידוד הסיכון
• אמצעים מנהליים
• אמצעי מגן אישיים

מתכנן-הבטיחות יודע שהוא לא תמיד יכול להגשים את שאיפותיו ולבחור באפשרות הגבוהה ביותר בהיררכיית אמצעי הפחתת הסיכונים, אולם הוא חייב להתאמץ ככל שאפשר במסגרת הפרויקט.

מאפיין מספר 6. בטיחות אש מהותית יוצרת לעתים קונפליקטים ומחייבת לפעמים פשרות

בהמשך למאפיין מספר 5, מתכנן הבטיחות מבין שהשאיפה שלו להגיע לבטיחות מוחלטת יוצרת לעתים התנגשויות עם היזם, האדריכלים, שאר המתכננים בפרויקט, הציבור, ומי לא …
על כן מתכנן הבטיחות מחלק את מרחב הסיכונים שלו לשלוש קטגוריות:
הקטגוריה הראשונה היא סיכונים הנמצאים ברמה הנחשבת מוסכמת ומקובלת. הפחתת הסיכונים בקטגוריה זו היא בחזקת 'nice to have' ונתונה לשיקול דעת תפעולי או כספי.
הקטגוריה השלישית היא סיכונים שהם בעליל בלתי קבילים. סיכונים שנמצאים בתחום הזה חייבים בהפחתה ללא התחשבות בעלויות ועליהם לא מתפשרים.
בקטגוריה השניה והאמצעית, נמצאים הסיכונים שבהם מתכנן הבטיחות נדרש להפעיל שיקול דעת. מחד-גיסא, מדובר בסיכון שאינו מבוטל, אולם מאידך גיסא, הסיכון לא נמצא בתחום של 'סיכון לא קביל'. כאן מתכנן הבטיחות נדרש להפעיל את עיקרון הפרופורציונליות. על פי עיקרון הפרופורציונליות, בתחום הביניים של הסיכונים, הנמצא בין סיכון שנחשב קביל ומוסכם לבין סיכון שאינו קביל, מידת ההשקעה באמצעי הפחתת הסיכונים צריכה להיות בפרופורציה לגודל הסיכון. כך בעזרת עיקרון הפרופורציונליות מתכנן הבטיחות מגשר ומפשר בין האילוצים השונים של הפרויקט לבין הבטיחות.

מאפיין מספר 7. בטיחות אש היא מעבר לתכנון הנדסי גרידא

הנדסת בטיחות אש מתמקדת בכל שכבות ההגנה של המבנה (תכנון, מניעה, בלימה, מענה בחירום). היא מתחילה בתכנון בטיחות שמטרתו לבטל ככל האפשר את סיכוני האש. משם היא ממשיכה למניעת שריפות. אם בכל זאת, השריפה פורצת, הנדסת בטיחות האש עוסקת בכיבוי האש, ובמקביל, במילוט והצלת חיים. לבסוף, הנדסת הבטיחות מתכננת לגופי החירום דרך אפקטיבית לחלץ לכודים ולהציל את הרכוש ככל האפשר.
מתכנן הבטיחות חייב להתייחס לכל שכבות ההגנה כשהוא בוחן את בטיחות-האש המהותית במבנה. ונושא זה לעצמו אינו יכול להיות מנותק מהפונקציונליות של המבנה.
כך למשל, בתכנון בטיחות האש באולם אירועים לא די בכך שנאפשר פתחים מספיקים להימלט מאולם בוער. עלינו להתייחס לגורם האנושי ולנסות להבין כיצד ההתנהגות של אוכלוסייה במצבי לחץ (שריפה באולם) משפיעה על יכולתם להימלט באופן מסודר מהאולם הבוער. מתכנן הבטיחות יכול להשתמש בכלים מתקדמים לדמות בו זמנית את התפתחות השריפה והצטברות העשן יחד עם נסיונות המילוט של הקהל החוצה. (הדמיית מילוט). המתכנן הנבון אף יבחן את אופי התנהגות של קהל בהתאם למידת ההומוגניזציה של הקהל:

• יבחין בין אוכלוסייה בריאה במיוחד (למשל כשהוא בא לתכנן אולם כנסים במחנה צבאי), לבין
• אוכלוסייה שאינה ניידת כלל (למשל כשהאולם מתוכנן בבית חולים גריאטרי).
• ייקח בחשבון שתמיד יש את אלו "שמתחכמים" (קופצים מעל הכיסאות למעברים ובכך חוסמים אותם).
• ועוד.

סיכום

מתכנן-בטיחות אינו יכול להסתפק כיום בלהתאים את תכנית המבנה לדרישות החוק. בטיחות-אש מהותית דורשת:

• רמה מקצועית גבוהה יותר.
• הבנה של הפונקציונליות של המבנה ושל המשתמשים בו
• וידע מעמיק בכל הכלים שעומדים לרשותו

הכל כדי להשלים את תכנון הבטיחות בצורה מלאה.

לא בכדי, אנו בהזמט דורשים ממהנדסי בטיחות-האש שלנו ללמוד, לדעת ולהבין את תפיסת הבטיחות המהותית על בוריה.אנו נותנים להם את כל הכלים הדרושים כדי שיוכלו לתכנן את אמצעי הבטיחות בצורה משולמת: לרבות:

• גישה חופשית למאגרי מידע.
• גישה לספרות טכנית.
• שימוש בתכנות סימולציה מתקדמות.
• הדרכה והכשרה שוטפת.
• לימוד משותף של לקחים מאריעוי עבר.
• ועוד.

כמו-כן, כל מתכנני הבטיחות שלנו נמצאים יחד ומתייעצים יחד עם מהנדסי הסיכונים שלנו ולומדים עוד (ועוד) על שיטות לניתוח סיכונים והדרך לתכנן אמצעי הפחתה אפקטיביים.

פורסם לראשונה מרץ 2018 עודכן יוני 2023